כשהייתי ילד הייתי מה שנקרא "ילד כאפות", מין חנון כזה דחוי חברתית
משום מה לילדים קשה עם השונה, במיוחד כשהוא מוציא מאיות במבחנים...
היינו כמה חנונים בעלי תחומי עניין דומים, התחברנו כקבוצה שלומדת יחד, משחקת יחד
וחוטפת מכות יחד, ילדות עליזה שכזאת...
בהפסקות ואחה"צ היינו קובעים ונפגשים כדי לשחק מבוכים ודרקונים,
במשחק אתה שט על כנפי הדמיון ויכול להיות מי ומה שאתה רוצה,
אני חלמתי להיות לוחם.
לא רק במשחק אפשר להגשים את הרצונות, גם בחלומות...
בלילה החלומות שלי היו חוזרים על עצמם שוב ושוב, עדיין הייתי חנון
אבל היו לי כוחות על, סוג של קלארק קנט "סופרמן" אבל יותר!
כל כוחות העל האפשריים היו לי, חסין אש וכדורים, עייני רנטגן, כוח בלתי מוגבל,
יכולת טיסה וכול מה שיכולתם לדמיין...
גם בחלומות היו מתנכלים לי, אבל בחלומות הייתי סופר חנון!
מי יכל עליי? הייתי כולא את הפושעים ואת הערסים מבית ספר
ומהרחוב, מתעופף לי על הגגות והייתי אליל הבנות!
*****
בחזרה לחיים האמתיים, שם זה הלך קשה יותר...
את התיכון עברתי בקושי, אחרי שהעבירו אותי לכיתה של החינוך המיוחד
לצורך מה שנקרא בעגה מקצועית "מעצר הגנתי"
הכל בכדי לשמור עליי ולדאוג שאגיע לטקס הסיום עם רוב האיברים איתי...
לצבא התגייסתי עם פרופיל 64, כנראה שמשקפיים, אסתמה, ייבשה בלב,
הפסקות נשימה בשינה ובקע יפריעו לי להיות לוחם שייטת.
אחרי טירונות של שבועיים במחנה שמונים לקורס שלישים והופ לקריה,
תפקיד עאלק סודי, פשוט לא ממש גאה בו...
רוב השרות עבר רגוע, הצבא הוא כור היתוך
במיוחד כשאתה עושה מה שהחזקים ממך דורשים, הייתי סנג'ר...
אבל הייתה נקודת אור, אור קראו לה, הפקידה של השליש.
היא לא הייתה חנונית בכלל, אפילו לא קרובה לזה,
היא הייתה החיילת הכי יפה בצה"ל!
אבל היא ידעה שאם היא תתחיל להסתובב עם מחזרים זה לא ייגמר בטוב.
אז היא התחברה עם הלא מקובלים ובאופן אוטומטי היא הפכה לאחת מאיתנו,
גם היא הפכה לאוויר, אבל לא בשבילי אני רציתי אותה בכל מאודי,
לא היה לי סיכוי אצלה, זה כמו הסיפור של הגיבן מנוטרדאם, בערך...
בכל זאת נהניתי לבלות איתה, היינו יוצאים לצהריים ביחד בעזריאלי,
נוסעים יחד באוטובוס הביתה ולפעמים אפילו נפגשים בערב, היא תמיד אמרה שאני חמוד,
מה חמוד? עם חמוד לא הולכים למכולת! או שכן? לא, חמוד שולחים למכולת...
*******
באחת הפעמים שהלכנו לאכול בעזריאלי שמענו צעקות מכיוון הכניסה לקניון,
"אקדח, אקדח", השומר צעק בניסיון להניס את המחבל שהתכוון להיכנס פנימה,
המחבל עם אקדח שלוף התחיל לברוח, רצה הגורל והוא ברח ישר לכיווננו,
אור ואני קפאנו במקום, לא הצלחנו לזוז בכדי לברוח ממנו.
ואז בשבריר שנייה המחבל עצר, הרים את האקדח וירה כדור אחד,
אני באינסטיקט של רגע קפצתי והשכבתי את אור על הרצפה.
האמת שחשבתי בדיוק על דמות ה"סופר על" ואמרתי לעצמי שזאת הזדמנות
לנקודות זכות אצל אור, שתבין שאני לא רק חמוד,
אולי הזיתי אבל דמיינתי עצמי מינימום סופרמן...
בינתיים זינק על המחבל המון זועם והוא נוטרל לבית לווינשטיין,
אחרי כמה שניות ששכבנו ככה על המדרכה פתאום אור צועקת "נפצעת, נפצעת"
איפה? שאלתי, האמת שלא הרגשתי כלום בהתחלה,
כשראיתי דם כבר אבדתי את ההכרה ופינו אותי לתל השומר...
הייתי בתרדמת כחודש,
כשהתעוררתי הייתי בחדר טיפול נמרץ בבית החולים,
מסביבי שלושה רופאים שנראו מופתעים שאני חי ושאלו אותי כל מיני שאלות.
התברר לי שהכדור חדר לי לעמוד השדרה ושיתק אותי מהמותניים ומטה,
עשו לי כמה בדיקות ואז יצאו כדי לאפשר לי לנוח,
אחרי כמה שניות נכנס חזרה אחד מהם, "יש לך ביקור, אתה מסוגל לקבל?"
הוא לא חיכה לתשובה, "בואי תכנסי"!
אור נכנסה, מסתבר שבאמת הצלתי אותה ושמאז האירוע היא לא זזה מהמיטה שלי,
"אתה גיבור" היא אמרה לי, "כמו בחלומות שלך".
"סיפרתי לך על החלומות שלי?" שאלתי,
"לא, ראיתי אותם דרכך בזמן שישנת..." היא אמרה וליטפה לי את המצח...
משום מה לילדים קשה עם השונה, במיוחד כשהוא מוציא מאיות במבחנים...
היינו כמה חנונים בעלי תחומי עניין דומים, התחברנו כקבוצה שלומדת יחד, משחקת יחד
וחוטפת מכות יחד, ילדות עליזה שכזאת...
בהפסקות ואחה"צ היינו קובעים ונפגשים כדי לשחק מבוכים ודרקונים,
במשחק אתה שט על כנפי הדמיון ויכול להיות מי ומה שאתה רוצה,
אני חלמתי להיות לוחם.
לא רק במשחק אפשר להגשים את הרצונות, גם בחלומות...
בלילה החלומות שלי היו חוזרים על עצמם שוב ושוב, עדיין הייתי חנון
אבל היו לי כוחות על, סוג של קלארק קנט "סופרמן" אבל יותר!
כל כוחות העל האפשריים היו לי, חסין אש וכדורים, עייני רנטגן, כוח בלתי מוגבל,
יכולת טיסה וכול מה שיכולתם לדמיין...
גם בחלומות היו מתנכלים לי, אבל בחלומות הייתי סופר חנון!
מי יכל עליי? הייתי כולא את הפושעים ואת הערסים מבית ספר
ומהרחוב, מתעופף לי על הגגות והייתי אליל הבנות!
*****
בחזרה לחיים האמתיים, שם זה הלך קשה יותר...
את התיכון עברתי בקושי, אחרי שהעבירו אותי לכיתה של החינוך המיוחד
לצורך מה שנקרא בעגה מקצועית "מעצר הגנתי"
הכל בכדי לשמור עליי ולדאוג שאגיע לטקס הסיום עם רוב האיברים איתי...
לצבא התגייסתי עם פרופיל 64, כנראה שמשקפיים, אסתמה, ייבשה בלב,
הפסקות נשימה בשינה ובקע יפריעו לי להיות לוחם שייטת.
אחרי טירונות של שבועיים במחנה שמונים לקורס שלישים והופ לקריה,
תפקיד עאלק סודי, פשוט לא ממש גאה בו...
רוב השרות עבר רגוע, הצבא הוא כור היתוך
במיוחד כשאתה עושה מה שהחזקים ממך דורשים, הייתי סנג'ר...
אבל הייתה נקודת אור, אור קראו לה, הפקידה של השליש.
היא לא הייתה חנונית בכלל, אפילו לא קרובה לזה,
היא הייתה החיילת הכי יפה בצה"ל!
אבל היא ידעה שאם היא תתחיל להסתובב עם מחזרים זה לא ייגמר בטוב.
אז היא התחברה עם הלא מקובלים ובאופן אוטומטי היא הפכה לאחת מאיתנו,
גם היא הפכה לאוויר, אבל לא בשבילי אני רציתי אותה בכל מאודי,
לא היה לי סיכוי אצלה, זה כמו הסיפור של הגיבן מנוטרדאם, בערך...
בכל זאת נהניתי לבלות איתה, היינו יוצאים לצהריים ביחד בעזריאלי,
נוסעים יחד באוטובוס הביתה ולפעמים אפילו נפגשים בערב, היא תמיד אמרה שאני חמוד,
מה חמוד? עם חמוד לא הולכים למכולת! או שכן? לא, חמוד שולחים למכולת...
*******
באחת הפעמים שהלכנו לאכול בעזריאלי שמענו צעקות מכיוון הכניסה לקניון,
"אקדח, אקדח", השומר צעק בניסיון להניס את המחבל שהתכוון להיכנס פנימה,
המחבל עם אקדח שלוף התחיל לברוח, רצה הגורל והוא ברח ישר לכיווננו,
אור ואני קפאנו במקום, לא הצלחנו לזוז בכדי לברוח ממנו.
ואז בשבריר שנייה המחבל עצר, הרים את האקדח וירה כדור אחד,
אני באינסטיקט של רגע קפצתי והשכבתי את אור על הרצפה.
האמת שחשבתי בדיוק על דמות ה"סופר על" ואמרתי לעצמי שזאת הזדמנות
לנקודות זכות אצל אור, שתבין שאני לא רק חמוד,
אולי הזיתי אבל דמיינתי עצמי מינימום סופרמן...
בינתיים זינק על המחבל המון זועם והוא נוטרל לבית לווינשטיין,
אחרי כמה שניות ששכבנו ככה על המדרכה פתאום אור צועקת "נפצעת, נפצעת"
איפה? שאלתי, האמת שלא הרגשתי כלום בהתחלה,
כשראיתי דם כבר אבדתי את ההכרה ופינו אותי לתל השומר...
הייתי בתרדמת כחודש,
כשהתעוררתי הייתי בחדר טיפול נמרץ בבית החולים,
מסביבי שלושה רופאים שנראו מופתעים שאני חי ושאלו אותי כל מיני שאלות.
התברר לי שהכדור חדר לי לעמוד השדרה ושיתק אותי מהמותניים ומטה,
עשו לי כמה בדיקות ואז יצאו כדי לאפשר לי לנוח,
אחרי כמה שניות נכנס חזרה אחד מהם, "יש לך ביקור, אתה מסוגל לקבל?"
הוא לא חיכה לתשובה, "בואי תכנסי"!
אור נכנסה, מסתבר שבאמת הצלתי אותה ושמאז האירוע היא לא זזה מהמיטה שלי,
"אתה גיבור" היא אמרה לי, "כמו בחלומות שלך".
"סיפרתי לך על החלומות שלי?" שאלתי,
"לא, ראיתי אותם דרכך בזמן שישנת..." היא אמרה וליטפה לי את המצח...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה