היא שוכבת מולי על ערימת הגרעינים בגורן,

אני מעביר בשערה אצבעות מחוספסות מעבודת טוריה,

אחר מלטף את פניה והם רכים כקטיפה, ככותנה.

את התבואה קצרנו בשבוע שעבר ערב חג השבועות,

היא הכי אוהבת לרוץ בשדה, לחוש בכפות ידיה את השיבולים 

הדוקרות, לכופף אותן מעט ולהביט איך הן מרימות ראש בחזרה,

בכזאת נחישות ראויה לציון, כאילו אומרות "דבר לא ישבור אותנו"

ועכשיו אני מולך, עורך לבן בוהק ורך, עינייך הירוקות מבצבצות מידי פעם

מתחת לעפעפיים, שפתייך חושניות ומזמינות ואת כולך מתמסרת לגרעינים,

נותנת לגופך לשקוע באטיות .

אני מעביר יד אחת בשערך ויד שנייה בגרעיני החיטה 

ומרגיש איך שתי אהבותיי מתמזגות בשתי ידיי ברגע אחד.