סגרתי אותו עם הגב לקניון, אין לו עכשיו לאן לברוח 
רק להיכנע ולבוא איתי.
הוא המוסטנג הכי אצילי בעדר, המנהיג!
ומאחוריי במרחק מה עומד כל העדר ומייחל לרחמיי...

אבל זהו מבחן הבגרות והגבריות שלי,
בלי מוסטנג אין לי טעם לחזור למאהל,
להמיט חרפה על משפחתי ועל השבט כולו!
ובחרתי לבודד את האחד,
 זה שבלעדיו יהיה קל יותר לשבור את העדר.
ולשבט לא יהיה כלל ספק שאני ראוי!

*****************

אני עומד מולו, הוא צ'ירוקי קטן וכחוש.
אני עם הגב לקניון, כל כך קרוב לשפת הצוק
כך שאני מרגיש בעקביי את מערבולות האוויר החם העולות מן העמק.
אני רואה אותו מולי ומאחוריו העדר, המשפחה שלי.
אילו רק רציתי הייתי מזנק ברגע מעליו, הוא אינו מהווה עבורי אתגר
ואילו רק רציתי הייתי מזנק מעבר לקניון לצוק מהעבר השני.

אבל זהו מבחן הגבריות שלו ואם יביא אותי אתו לשבט הוא יזכה לתהילה
ותיחסך ממנו החרפה!
ואני? אני מוסטנג, אני כמו רוח רפאים, רגע אני פה וברגע שאחרי אני זיכרון רחוק!