יצאתי למרפסת לתלות כביסה, יחף עם בוקסר וגופייה 
סתם כי לא התחשק לי להשקיע...
רותם החברה שלי חופרת לי שאני לא עוזר בבית,
אני אראה לה מה זה, אני אסיים את כל המטלות וכשהיא תגיע הביתה 
היא תנזוף בי ואני אוציא אותה כזאת קטנה...

על משטח הבטון של מתקן הכביסה התרוצצו אלפי נמלים אדומות,
אני כמו בריקוד מאולתר מקפצץ, רק שלא יטפסו עלי.
אבל זאת הייתה כביסה מהמכונות של הפירורים, גרביים,
תחתונים, חזיות וכל מיני דובונים, כיפות וכו'...
כך שלא היה לי סיכוי מולם ונכנעתי לקצב...

נמלים החלו מטפסות על רגליי, כאילו מחפשות משהו ספציפי,
זאת ההגדרה המדויקת לנימול...

אבל הן לא הסתפקו בטיול, אחת אחת הן החלו נושכות/עוקצות אותי,
בשלב הזה הבנתי לאן הן הגיעו ומהו עומק החדירה לשטח האויב (אני האויב)

כל נמלה שנגסה בי נשארה במצב כאילו הן קיבלו פקודת "תפוס'תו"
ולא ישחררו לפני שתתקבל פקודת ביטול.
האמת שסקרן אותי הכאב, כי זה היה כאב מונוטוני, כזה שאפשר להתמכר אליו.
כמו הישיבה אצל מקעקע או מדקר, או כמו כשכואבת לי השן ואני נושך אותה 
מידי פעם כדי להרגיש את הכאב ולוודא שהוא עוד קיים...

נזכרתי בסיפור של אתגר קרת שבו ילד מאלף צבא של נמלים
ובעזרתו נוקם בכל מי שעשה לו רע אי פעם בחיים...
זה גרם לי להיזכר באקסיות שלי ובכל הילדים שהצקתי להם בבית ספר.

עכשיו הכאב הפך למטריד והייתי בטוח שזה קשור לאקסיות שלי,
רציתי להוריד את הנמלים ממני, במבט שהעפתי לכיוון אזור החלציים 
הבנתי שאלה נמלים קרנבוריות ואם לא אזדרז הן תעשנה ממני מסננת.

בשלב הזה אני פותח עיניים ואני רואה מולי את רותם שלי, וואו זה אמתי,
באמת האקסיות שלי התנקמו בי, 
רותם היפה בחלוק לבן ועם כפפות גומי חד פעמיות על הידיים,
"מה את עושה פה?" אני שואל אותה...

"אני? אתה שוכב אצלי במרפאה ושואל מה אני עושה פה?
אתה פשוט דביל, מה לעזאזל ניסית לעשות?
מצאו אותך שוכב מחוסר הכרה בכניסה לבית אחרי ששכבת על קן של נמליי אש"

"יצאתי החוצה לחפש אותך והחלקתי על האגו שלי...."
(מקווה שיצאתי מזה בשלום)