זה היה היום לו היא ציפתה,

היא ידעה שזהו יום הדין ושזה עניין של להיות או לחדול.

היא לבשה את הבגדים שכל כך אהבה, היא לבשה לבן ויצאה לחכות בשער.

ברקע נשמעו קולות "מלחמה".

שריקות וכדורים שהתעופפו מעל לראשי האנשים.

ועכשיו הוא מולה, מתקדם כמו ב slow motion, 

הוא עם חולצה מוכתמת, אדומה, עם סרט על הראש,

נראה כמו אריק שרון.

הוא מרים את הראש, 

היא יכולה עכשיו לשמוע את נשימותיו ולהריח את הזיעה שעל גופו.

הוא רואה אותה, הוא מחייך אליה, הוא מניף את היד

ודופק לה טיל לחיבורים,

הלך גביע הליגה למקומות עבודה...