הוא החזיק לה את היד, היא הייתה חמה ונעימה, היא הייתה בת חמש והוא בן חמש וחצי.
היא ביקשה שילווה אותה מהגן, אפילו את התיק הוא נשא בשבילה,
 הוא לא רצה שתהיה עצובה אז הוא שר לה.

הוא החזיק לה את היד, הם חזרו מבית ספר, הם גרו בשני קצות העיר, אבל זה לא שינה לו,
הוא ליווה אותה הביתה ואחר כך נסע באוטובוס חצי שעה כדי להגיע לקצה השני של העיר.

הוא החזיק לה את היד, היא שקשקה מפחד, אבל הוא אמר לה שתסמוך עליו ושתוך שנייה הם  יגיעו למים
היא סמכה עליו ותוך שנייה הם הגיעו למים, היא חשבה שהיא טובעת אבל הוא החזיק לה את היד ומשך אותה אליו, הוא חיבק אותה שלא יהיה לה קר, שלא תרעד.

הוא החזיק לה את היד, היא הסתכלה עליו והוא עליה, היא הייתה כל כך יפה בלבן, הם צעדו יד ביד וכשניתן האות
הוא ענד לה טבעת ונשבע לה, הוא נישק אותה וחיבק אותה, כל האולם חיבק אותה והיא הייתה מוקפת אהבה.

הוא החזיק לה את היד והיא לחצה אותה חזק, היא צעקה והוא ליטף לה את המצח, זאת בת הרופא אמר 
והם הזילו דמעה, דמעה של אושר!

הוא החזיק לה את היד, היא הייתה עכשיו קרה, רק לפני חצי שנה גילו אצלה את המחלה, היא הייתה כל כך יפה בלבן, הגיע הזמן הרופא אמר וכיסה אותה בסדין, הוא הזיל דמעה, דמעה של שבר.

הוא החזיק לה את היד, היא הייתה חמה ונעימה, היא הייתה בת חמש והוא כבר לא, הוא נשא את התיק בשבילה כמו שנשא בשביל אימה, הוא שרק לה כדי שלא תהיה עצובה, הוא הזיל דמעה, דמעה של געגוע.