יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

סליחה, אחרי החגים זה פה?
ראש השנה: עוד אחורה...
אחרי החגים זה פה?
יום כיפור: אחורה...
אחרי החגים?
סוכות: אחורה...
סליחה, אתה אחרון?
שמחת תורה: כן
יופי, אז אתה אחריי...
אני נוסע עכשיו הביתה
השעה היא בין לילה לבוקר
אני נוסע אחרי 
אורות אדומים שמכוונים 
אותי ליעד, לבסיס האם
אני מעביר בראש את מה שהיה
חושב על מי שהיה
חושב על איך שהיה
אני יודע שלא אשתנה
אני יודע שלא אוכל לזייף
זה מי שאני ואיני יודע אחרת
ברור לי שאני מפסיד כל יום
חברים ורגעים
חוויות והזדמנויות
דווקא כשאני צריך את האומץ
כשאני צריך לצאת מהשריון שלי
מגיע הקיפאון
ביישנות קוראים לזה
רגישות היא הברכה שלי
רגישות היא הקללה שלי
אם אתם רואים אותי
ולא אמרתי שלום
לחצתי יד או נתתי חיבוק
זה לא בגלל שאני לא רוצה
זה בגלל שאני לא יודע איך...
אז תנו לי כאפה ותעירו אותי
אני לא אתלונן...
אנחנו יושבים במסעדה
כמה חברים
אני לידך
ואתה לידי
אני מנסה לרמוז לך
אבל אתה עסוק בבלונדה לידך
אנחנו מכירים לא מהיום
אבל עכשיו זה רשמי
ושוב אני מנסה לתפוס
את תשומת לבך
ואתה? אתה עם הבלונדה
אולי תהיה קצת איתי?
אני אומר לעצמי
אבל לך יש דברים
חשובים יותר בראש
אז אני מחליט לעשות מעשה
אני קם
רוכן מעליך
ולוקח את המלח בעצמי...
את לא פה
וזה מרגיש כמו
לרוץ באוויר
כמו בסרטים המצויירים
שנשמטת הקרקע מתחת
לרגליו של השועל
שרודף אחרי הביפ ביפ
ואז את באה ואוספת אותי
מפי התהום, מחבקת
מחזקת
מנגבת לי את הדמעות
ואני נבוך
זה לא אני שאמור לבכות
זה לא אני שאמור לרוץ באוויר
אני הוא זה שאמור לאסוף אותך
אני הוא זה שאמור לחזק אותך
לפעמים אני חושב שהלב שלי
עשוי ממרשמלו
והוא נצלה מהאש של עצמו
אבל הוא מתוק, רך ונימוך
ובצבע כחול נייבי, גברי
נפגש עם חברים ושותק
שותים
מעשנים
מדברים
ואני שותק
אוכלים
צוחקים
בוכים מצחוק
ואני שותק
אני לא שותק מאוצר מילים חסר
או מתוך טיפשות
אני שותק כי אני מקשיב לכם
רוצה לחוות אתכם!
ממני שמעתי כבר מספיק....
(תירוץ טוב?)
ההר ניצב מולי 
או שאני ניצב מולו
תחתיו
למרגלותיו
אני יכול לכבוש אותו
כבשתי אותו כבר
בעבר
אבל אני קפוא
איני מסוגל לזוז
אני יודע שהצעד הראשון
הוא הכי קשה
אילו רק היה מי שיעשה עבורי
את הצעד הזה
אבל לא
זה שלי
רגליים, קדימה צעד!
ההשראה שלי לכתיבה, הלוואי ויום אחד אתקרב לרמה הזאת...
אתגר קרת, הסיפור על כריכת הספר צינורות!