אמצע הלילה ואני לא ישן
אני מסתובב בבית כעכבר מורעל
כל הגוף בוכה על נשמה של תינוקת
שגם לו רצתה לא יכלה להרע לאיש
אני חושב על ההורים שאבדו את היקר
להם מכל, שחרב עליהם עולמם
ואני הולך לכסות את ילדיי שלי
זה מה שאני יכול לעשות במיידי
כדי להגן עליהם
הלב דואב
הלב שואל, איך אפשר?
זה לא הגיוני!
העולם השתבש
הגיע הזמן לחרוש ולזרוע הכל מחדש
שיתחיל מחדש טרי
שיתחיל מחדש נקי
"ותמו חטאים מן הארץ
ורשעים עוד אינם הללויה"...

אני מסתכל עכשיו על מה שכתבתי
ועייני מלאות דמעות
אני לא יודע לגמרי על מה אני בוכה
אבל עצוב לי!
על נשמה טהורה שנקטפה;
עלינו שרוצים לחיות כעם חופשי בארצנו
וחיים בפחד,
על ילדינו
על שבדורנו כבר לא מספרים קלישאות כמו
"כשתהיה גדול כבר לא יהיה צבא"
על מי אנחנו מנסים לעבוד?
תמיד נחיה פה על חרבנו
וזה כואב לי
כואב מאוד!