יום שבת, 5 ביולי 2014

אתה נולדת באפריל ואני בנומבר של אותה שנה,
זה המרחק היחיד שהיה בינינו חוץ מזה היינו צמודים תמיד,
 גן ובית ספר, צבא וטיול שאחרי צבא,
 אפילו עבודה מועדפת עשינו ביחד בקטיף פלפלים בערבה.
שטויות של נערים טיול בשבת ורכיבה על חמורים משוטטים במרעה, 
חיפוש אחר נפלים בשטחי אש ורחצה בערום במעיינות ליד הבית
 ובברכות אגירה של מקורות בהן ידענו איך להעלות ולהוריד את המפלס,
היינו אמיצים, היינו טיפשים הפער הוא כחוט השערה.
אתה היית החתיך של השכבה, זה שהבנות מכרכרות סביבו ואני קינאתי בך,
גם כי רציתי כמוך להיות נערץ ונאהב וגם כי זה לקח אותך ממני, מזמן ה"איכות" שלנו יחד.
גם כשטיילנו בחו"ל אחרי הצבא היית נעלם ללילות שלמים
 וחוזר בבוקר עם חיוך מאוזן לאוזן ועם עיניים אדומות מחוסר שינה.
כשגרנו יחד בדירת מטר על מטר בדרום ת"א
והיית חוזר באמצע הלילה עם בחורה אחרת כל פעם היית שואל "עסקה טובה עשיתי"?
ומבטיח שהפעם זה רציני...
והיום אני נזכר בכל זה ולא מבין איך לא ראיתי את הסימנים, 
איך לא הצלחתי להציל אותך?
אני לא מאמין שאני מדבר עליך בזמן עבר.
אני יושב פה שעות מול הארון שלך ובוכה, 
בוכה עליך, בוכה עליי ואז כמו מתוך חלום אתה בא ומעיר אותי ואומר לי:
"בוא'נה אחי תתאפס על עצמך, רק יצאתי מהארון, אני לא מת עדיין, קצת פרופורציות..."
אז שתדע, אני אוהב אותך אחי, אהבת אמת, תבוא לפעמים לבקר ותביא גם אותו אתך,
 שתוכל לשאול כשהוא יחכה לך באוטו  "עסקה טובה עשיתי? הפעם זה רציני" כמו בימים הטובים...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה