יום שני, 28 ביולי 2014

לפעמים כשהמצב מוריד אותי לקרשים אני מדמיין שכל החיים האלה הם משחק.
הבנק זה המונופול, הצבא זה אסטרטגו וגידול ילדים זה טמגוצ'י,
 לא אחד לאחד אבל זה הסגנון, ככה אני מתייחס לדברים הרבה יותר בקלות.
כי הרי את המינוס בבנק אפשר לסגור בתור הבא עם קצת מזל, 
טמגוצ'י אפשר לקנות חדש ואסטרטגו אפשר "בטעות" להפוך את הלוח.

ואז מגיעים דיווחים על מלחמה, פצועים והרוגים וכמו בסרטים החלום מתפוגג
ואני מתעורר להמולה רבתי...

מדליק טלוויזיה ועוד לוויה ואלמנות, יתומים והורים שכולים שמספרים על הרגעים 
האחרונים של נורמליות לפני הדפיקה בדלת
 ועל התהום שנפערת ברצפה ובולעת אותם באחת לתוכה...

ובום, אני חוטף  מציאות לפנים והדמעות כאילו מגיעות ממעיין נסתר בגן עדן,
שם משתכשכים להם להנאתם חיילינו
 וכל חייל שמצטרף מעלה עוד את מפלס הדמעות,
 שגולשות דרך עינינו העייפות... 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה