גלי ואני יוצאים כבר שלוש שנים, מהם שנתיים שאנחנו גרים יחד.
יש לנו מסורת, ביום השנה שלנו אנחנו יוצאים מאוחר בלילה ונוסעים למצדה,
תופסים פינה שקטה ומבשלים קפה על המדורה.
יושבים מחובקים עטופים בשמיכת צמר ומחכים לזריחה.
וכשמתחיל לעלות אור ראשון אנחנו שמים מוזיקה ורוקדים מחובקים כמו סהרורים,
וכשהשמש  מבצבצת מעל הרי אדום אנחנו מקנחים בנשיקה חמה ורטובה

רק בשביל הרגע הזה שווה לשמר את הזוגיות הזאת לשנה נוספת.
בכל פעם (פעמיים סה"כ) שירדנו למצדה הפתעתי את גלי בדרך מקורית,
בשנה הראשונה נתתי לה מפתח לדירה שלי, רמז לרצון שלי לעבור לגור יחד,
בסופו של דבר עברנו לדירה שלה, 
אחרי הכל אני חייתי בשכירות והיא גרה בדירה הישנה של ההורים שלה.

בשנה השנייה נתתי לה את נלה, כלבת סאן ברנארד שתעביר לה את הלילות הקרים
כשאני עובד משמרות או כשאני במילואים, סה"כ נלה מאוד מזכירה אותי,
שנינו שמנמנים, עצלנים ושעירים במרקם דומה.

חשבתי איך להפתיע את גלי השנה ולא היה לי ספק שהפעם אני עושה את המתבקש
ומציע לה להתחתן איתי!
תכננתי את הכל עד הפרט הקטן ביותר, טבעת ויין, ארוחת בוקר שתגיע אלינו 
וגולת הכותרת היא שממצדה אנחנו ממשיכים לסופ"ש באילת!
מלון חמישה כוכבים כמו שתמיד חלמנו, הרי למה אנחנו עובדים קשה כל כך?

************

הגיע היום המיועד ואני מרוב התרגשות לא הצלחתי לישון דקה,
רק הסתכלתי על השעון בחדר השינה וראיתי איך השניות זוחלות להן לאטן...
התכנית להעיר את גלי בשתיים עשרה בלילה, לצאת באחת ועד ארבע להיות במצדה.
בעשר כבר ראיתי שאין סיכוי ואני לא אירדם, הסתובבתי בבית חסר סבלנות,
מידי פעם מוציא את הטבעת ונפעם מעצמי, איך בחרתי כזאת טבעת יפה.

*****

סוף סוף הגיע השעה שתיים עשרה, אני מעיר את גלי ומכין לה תה, 
מניח לה אותו ליד המיטה והולך לארגן את האוטו, 
על כל נגלה שאני עושה לאוטו אני עובר במיטה ומנער את גלי,
 "יאללה קומי כבר, שלא נפספס את הזריחה"...

בנגלה האחרונה אני רואה שגלי תפסה את מקומה בספסל האחורי והלכה לישון מתכסה
בשמיכת צמר שנמצאת בדרך קבע באוטו,
אני נועל את דלת הבית ומחביא את המפתח כדי שהדוג קיפר תוכל להוציא את נלה לטיול.
יוצאים לדרך, אני שם לי גלגלצ ולידי אספקה של חטיפים ובקבוק קולה עם מים קפואים בתוכו.
הכל כדי להישאר ערני, אחרי כשעה נסיעה אני נזכר ששכחתי את הטלפון הנייד, 
לא נורא אני חושב לעצמי, גם ככה התכוונתי לקנות טלפון חדש באילת בחנות סמסונג
הפטורה ממע"מ.

*********

אני מצליח להישאר ערני במידה ומידי פעם אני מצנן את הפנים עם בקבוק המים הצוננים
אחת לכמה דקות אני מביט אחורה במראה ורואה איך השמיכה עולה ויורדת 
בקצב נשימותיה של גלי, בכל פעם שאני חושב עליה אני דומע.
אני חושב על חתונה, בית וילדים...

הקילומטרים עוברים במהירות ואני מגיע לבית הערבה,
בטרמפיאדה אני מבחין בתייר, בחור צעיר עוצר טרמפים, 
הוא נראה עייף ומיואש ולי ממש חסרה חברה, 
באנגלית קלוקלת אני מנסה להסביר לו לאן אנחנו נוסעים
 ואני מספר לו בשקט כדי לו להעיר את גלי  מה התכנית שלי,
"אני הולך להציע לה נישואין" אני אומר לו, מזל טוב הוא אומר,
הוא מביט אחורה "זאת המאושרת?" , "כן, זאת גלי האישה של חיי" אני עונה.

 "לא נעים לי להפריע לכם, אני ארד פה" הוא אומר
אני מנסה לשכנע אותו להישאר אבל הוא מתעקש לרדת
 בטענה שהוא רק מנסה לצמצם מרחק לאוטובוס ושהוא יתפוס אותו בכל מקרה.
תכל'ס זה נראה לי מוזר איך ברגע הוא שינה את דעתו וביקש לרדת,
 "מה אפשר לצפות מאדם הזוי שנוסע בטרמפים בשעה כזאת" אני ממלמל לעצמי...
התייר יורד, מברך אותי ונפרד לשלום.

גלי ואני נוסעים עוד כחצי שעה ומגיעים למרגלות המצדה, 
אני מטפס לאתר בנסיעה אטית, מחנה את הרכב ברחבת חניון הלילה, 
מרתיח את המים לקפה ורק אחרי שהקפה מוכן אני הולך להעיר את גלי 
שישנה כמו דוב בשנת החורף,

אני פותח את הדלת ומתחיל לרעוד, "אני מת, אני כל כך מת",

נלה מנערת מעליה את השמיכה וקופצת החוצה לפיפי...