יום שני, 6 באוקטובר 2014

סופר את הדקות עד לסוף המיועד
ונראה שהוא לא מתכוון להגיע
אני לא יודע אפילו איך זה יראה
האם אדע שזה נגמר?
שנפתחת פתאום תקופה חדשה?
והתקופה שתבוא תהיה טובה יותר?
האם אשמח בה או שאתעסק בעבר?
מעניין אם אסתכל על היום כעל תקופה מכוננת כעל תקופה שאדאג
להזכיר או שזה יהיה כמו
להגיע ליעד מבלי לזכור את הדרך...
חורש את הפיד
עוד לייק
ועוד תגובה
מלמעלה למטה
אני מכיר הכל כבר בעל פה
שומע אותך במיטה
מחכה לי, מדפדפת בספר בעייפות
פתאום אני נתקל בסטטוס
על אשה שקוראת לגבר שלה
שימהר אליה "אתה בא?" היא שואלת
עוברות דקות מספר והוא בדלת
טיפלתי בבעיה הוא אמר לה בטלפון
ועכשיו הוא כאן
ואני?
למה אני לא לידך?
עוד דקה ואני לידך
באתי להפחית את בדידותך
ואת מכאובך
אהובה שלי
"אגיע עד אלייך להיות לך שוב לבעל
ושאת תשארי לי לאשה"...
זה מרגיש לפעמים
כמו דלתות מסתובבות
כמו לחלום חלום בתוך חלום
כמו דלת שמובילה למסדרון
שבו מלא דלתות
שמובילות לאותו מסדרון
כמו קישור בסטטוס שמוביל
חזרה לסטטוס
ככה בראש שלי
תמיד חוזר לאותה מסקנה
כמה שאני אוהב אותך!
אני שוכב לידך במיטה
את ישנה
ואני כותב
כותב אותך
עם מוזיקה באוזניים
אני מצייר אותך במילים על הדף
אני לא צייר מוכשר
אבל הציור יפה
יפה מאוד אפילו
אי אפשר לפספס כשאת הדוגמנית...
תפילות ביום הכיפורים תמיד ריגשו אותי
הפעם זה היה משהו אחר
בקטע "ונתנה תוקף"
הרגשתי שזה גדול עליי
חשבתי על האנשים האהובים שאבדתי
במהלך השנים
קרובים יותר וקרובים פחות
מלחמות ותאונות
מחלות ואסונות אחרים
למעשה כן אלוהים או לא אלוהים
אנחנו צריכים להודות כל בוקר
על שנשמותינו עדיין באפינו
חשבתי גם על אלה שנפלו
בהגנם עלינו
זה היה קיץ קשה ומתיש נפשית
והיו אלה שזה היה הקיץ האחרון שלהם
ועליהם בכיתי
עליהם ועל חגי ששוכב בין שמים לארץ
וממתין לגזר דינו
לא הכרנו היכרות קרובה
רק פה ושם נפגשנו
אבל הסיפור שלו
כמו של רבים אחרים קורע את הלב
ואין נחמה!


קבעתי עם האושר לקפה
ישבנו במשך שעות
שתינו ואכלנו
דיברנו וצחקנו
בכינו מצחוק
כשהזמנתי חשבון האושר אמר
"תשלם אתה, אני יודע
שזה יעשה אותך מאושר"
כמה שהוא צדק
לפני שנפרדנו שאלתי
למה אנחנו לא נפגשים
ככה לעתים קרובות יותר
ולמה הוא לא קופץ
מידי פעם....
אז הוא ענה:
"זה או אני או הוא"
"מצטער" אמרתי
"העצב הוא חלק בלתי נפרד
מחיי, זה לא פשוט להיפרד..."
"אז תודיע כשתזרוק את העצב
ושאתה פנויי רגשית לאושר בחייך"
אני מבטיח אמרתי
ודמעה ראשונה להיום זלגה
הוא כבר לא היה שם
הוא תמיד נעלם כשמגיעות הדמעות
המעט אושר שהוא השאיר לי
שזאת דמעה ראשונה וכבר ערב...
אני עומד בבית כנסת
זאת תפילת כל נדרי
אני לא מצליח לחשוב
על התפילה
אני יושב בבית כנסת
ומתחיל לעשות חשבון נפש
ואני לא רגוע
מנקר לי בראש שאולי לא סלחת לי
ואיך אני יכול לבקש
סליחה מבורא עולם
לפני שסגרתי את ענייני
אני נזכר בכל האנשים
שרציתי לשלוח להם
"גמר חתימה טובה"
ושכחתי...
ואני מרגיע את עצמי
הרי גם הם לא שלחו לי
ועדיין, הם בשבילי יותר ממה
שאני בשבילם!
גמר חתימה טובה לכולם
וסליחה מאוחרת, זה אף פעם לא מזיק