זאת עונת הובלת הבקר
אצלנו בחווה
אוספים את העדר מהמרעה
מסמנים, מחסנים וסופרים
את העגלים החדשים
הפעם הבאה שהעדר ייאסף
תהיה כשיגיע זמנם
של העגלים להיגמל מהאמהות
התקופה הזאת היא סוג של חגיגה
כמו משתה ארוך
ביום עובדים, עובדים קשה
ובלילה אוכלים, מנגנים ורוקדים
מסביב למדורה, שותים קפה מהביל
ומספרים סיפוריי מסעות
אבא מספר בפעם המי יודע כמה
איך הכיר את אמא
שניהלה מסבאה בעיירה הסמוכה
ובערב אחד, חשוך מאוד
כשהיה במהלך רכיבה ארוכה
בחיפוש אחר עדר פרים שהתפזר
כשחיפש מקום לשים ראש ללילה
הוא נכנס למסבאה של אמא
אבא ישר התאהב בה
וכל הלילה הם ישבו ודיברו
עד ששכנע אותה לבוא
איתו לחווה של המשפחה

מאז שאמא נפטרה
אבא לא חזר לעצמו
ביום עובד, משתדל להשאר עסוק
בערב שותה כדי להקהות את הכאב
יושב על כיסא הנדנדה שבמרפסת
וכאילו מחכה לה שתחזור
אבא מספר לי על אמא כל ערב
עד שמתחילות לזלוג הדמעות
ואז הוא עוצר לרגע
מסדיר את הנשימה
ובקול חנוק אומר
"קשקשנו מספיק לערב אחד
עכשיו תלך לישון,
נמשיך בפעם אחרת"....

נמשיך בפעם אחרת!

בוהה בטלפון בשעמום
הוא כבר לא מחדש לי דבר
מחכה למשהו קסום שיקרה
לא יודע מה
משהו מפתיע שירתק אותי
ואז זה קורה
כמו כישוף
כמו אליהו שעלה לשמים
על מרכבות ה'
צליל הודעה
והפנים שלך על המסך במסנג'ר
אני רואה אותך מסתכלת עליי
רואה אותך ומחייך
אני יכול לשבת ככה שעות עכשיו
ולבהות בתמונה שלך בבועה
כי זה כבר לא חשוב מה תגידי
אני רואה אותך
ואני יודע שחשבת עליי
עובדה ששלחת לי הודעה
כעבור כחמש דקות
אני פותח את ההודעה
את כועסת
השארתי אותך בבוקר
עם כל הבלאגן בבית
את כועסת ואני מחייך
אם היית רואה אותי עכשיו
הייתי ישן הלילה במלונה
אני כותב לך
"מצטער מאמי, לא יקרה שוב
אוהב אותך"
הוצאתי לך את הרוח מהעצבים
אני שולח לך אייקון עם לב
ועוד אחד
אחרי הרביעי את מחזירה לי
ככה אנחנו משחקים
"מחניים אייקונים"
ואני נמס...

להגיע לתובנה מרגיש לפעמים
כמו להפגע על ידי רכבת
(לא שיש לי או למישהו נסיון )
עוצמת ההבנה כל כך כבדה
עד שהיא מפילה אותך
כדי שתקום ותתאפס על עצמך
ואז אתה קם חזרה חזק יותר
חכם יותר ומתוסכל יותר
על שלא נפתחו לך העיניים קודם
על הזמן שהלך לאיבוד
על היקום המקביל
שהיית צריך להיות בו
והוא התקיים
אבל עם מישהו אחר

גם אני נזכרתי איפה הייתי
ב 11/09/2001
באותה תקופה עבדתי במסגריה
החבר'ה האזינו לרשת ב'
(נשבע שלא אני)
הייתי באמצע עבודת ריתוך
באחת ההפסקות אני שומע
משהו על מטוס כנראה
שפגע בבניין אחד במנהטן
לא הכרתי אז את "בנייני התאומים"
בתור אייקון
רשת ב' נשמעת תמיד כמו עשור
או שניים אחורה
חשבתי שמדובר בתכנית על
מקרה שקרה בעבר
כשהבנתי שזה בלייב
עזבתי הכל
הלכתי הביתה והתחברתי למסך
התמונות היו מהפנטות, מדהימות,
טראומטיות, בכל מקרה הן נחרטו
בזכרון...
מאז דבר אינו אותו דבר...

אני מסתכל עליה
מדלגת מעמדה לעמדה
מהכיריים למיקסר
לתנור ולכיור
בוחשת וטועמת
נועצת קיסם לבדיקת
מידת עשייה
הריח משגע עד מטריף
של מרק עוף וצלי בקר
עוגת שמרים ופאיי
ואני יושב שם ומביט בה
ובכלל לא חושב על אוכל
אני חושב על בית
על משפחה
על אהבה
על כמה שאני רוצה
לעצור אותה
ולחבק אותה
עד שהיא תגיד די
כי ליד אמא שלי
אני חוזר להיות ילד
ומה בסך הכל ילד צריך?
חיבוק, רק חיבוק!

רבנו
ריב קשה
נאמרו מילים קשות
מילים שלא היו צריכות להאמר
משניי הצדדים
כשנגמר הכוח פשוט שתקנו
אף אחד מהצדדים לא רצה לסגת
להגיד סליחה
טעיתי
לא הייתי צריך לדבר ככה

הבטתי בה
היא עם דמעות בעיניים
ונקרע לי הלב
היא בוכה
בגללי
התקרבתי אליה בהתגנבות
השחלתי יד מתחת לעורפה
וחפנתי אותה לחיקי
בד"כ היינו מסיימים במיטה
הפעם זה היה אחרת
יצאנו למרפסת
עם שתי בירות
התיישבתי על הנדנדה
והיא נשכבה
הניחה ראשה עליי
ונרדמה
עכשיו אני שותה באקראי
משניי בקבוקי בירה
וכותב על האשה הכי יפה שאני מכיר
שישנה עם ראשה מונח על ירכי
וחולמת על איך היא
מכסחת אותי במכות
ואני בסדר עם זה
מגיע לי...
גרמתי לאשה הכי יפה שאני מכיר
לבכות...

איך יכולתם לשכוח?
הרי זה היה ברשימה
חשבתי לעצמי בבוקר
כשקמתי מוקדם וראיתי
שלא קנו לי את הטייסטר צ'וייס
שאני רגיל לשתות
אז הכנתי לי קפה
מר ושחור וחזק
שיתן לי בוקס ויעיר אותי
יצאתי עם הספל למרפסת
כדי לשתות ולנשום את היום החדש
השמש בדיוק עלתה
פרסתי את זרועותיי לצדדים
שאפתי אוויר מלוא הריאות
ונפלטה לי צעקה ס ע מ ק ! ! !
יום חמישי היום!
"מה רבו מעשיך ה'"