זאת עונת הובלת הבקר
אצלנו בחווה
אוספים את העדר מהמרעה
מסמנים, מחסנים וסופרים
את העגלים החדשים
הפעם הבאה שהעדר ייאסף
תהיה כשיגיע זמנם
של העגלים להיגמל מהאמהות
התקופה הזאת היא סוג של חגיגה
כמו משתה ארוך
ביום עובדים, עובדים קשה
ובלילה אוכלים, מנגנים ורוקדים
מסביב למדורה, שותים קפה מהביל
ומספרים סיפוריי מסעות
אבא מספר בפעם המי יודע כמה
איך הכיר את אמא
שניהלה מסבאה בעיירה הסמוכה
ובערב אחד, חשוך מאוד
כשהיה במהלך רכיבה ארוכה
בחיפוש אחר עדר פרים שהתפזר
כשחיפש מקום לשים ראש ללילה
הוא נכנס למסבאה של אמא
אבא ישר התאהב בה
וכל הלילה הם ישבו ודיברו
עד ששכנע אותה לבוא
איתו לחווה של המשפחה

מאז שאמא נפטרה
אבא לא חזר לעצמו
ביום עובד, משתדל להשאר עסוק
בערב שותה כדי להקהות את הכאב
יושב על כיסא הנדנדה שבמרפסת
וכאילו מחכה לה שתחזור
אבא מספר לי על אמא כל ערב
עד שמתחילות לזלוג הדמעות
ואז הוא עוצר לרגע
מסדיר את הנשימה
ובקול חנוק אומר
"קשקשנו מספיק לערב אחד
עכשיו תלך לישון,
נמשיך בפעם אחרת"....

נמשיך בפעם אחרת!