וביום השביעי
יום שבתון הוא לי
חושך ותוהו ובוהו
רק רוח אלוהים ואני
ריחפנו על פני תהום
רק חושך בקצה המנהרה
אנשים שמתים פגשנו בדרכי
מתיי האהובים, שמחתי!
שמחתי שפגשתי אותם
שמחתי שמתתי אתם
הרמנו כוסות והשקנו זכוכיות
"צ'ירז" אמרתי
"קליר" אמרו כולם בקול עמום
"צ'ירז" חזרתי ואמרתי ומבט קפוא על פני
"קליר" נשמע קולם חזק ורם
מכת חשמל פילחה את החושך
מכת מוות החזירה אותי לחיים
"צ'ירז" אמרתי והשקתי זכוכיות
רגע לפני ששקעתי שוב לתוך עצמי