אני שוב בתוך חלום
אבל הפעם אני ער
אני באמצע הלוויה
אני עוצם עיניים ורואה בבירור
איך אני עף לשמים 
כמו טיל קרקע אוויר
אני כמו קופץ ראש לשמים
נכנס אל בין העננים
ומחפש את הנשמה הנכונה
להוריד אותה אליי חזרה
כי אולי עדיין לא מאוחר לה
כי אולי אוכל להחזיר נשמתה בחמלה

נקישת רגבי האדמה
הנופלים על הארון
מעירים אותי מההזיה
בכי וצעקות שבר מעירים אותי
לחלום בלהה
ואני פוקח עיניים שרטובות עכשיו
המון אדם עומד לידי
ולמה אתה דומע?
אני רואה את השאלה על פניהם...
אני דומע על סבל שהיה ונגמר
ועל צער שרק מתחיל
על חיים שנגדעו
ועל אלה שבכאב ימשיכו
על הגעגוע ועל הדמעה
ובעיקר אני דומע עליי