זה מתחיל בכלום
בהקראת שיר
או דיקלום
ראיון קצר
או הקלטה תמימה 
של אם שכולה
בצהריי ערב יום הזיכרון
מתחיל להתפתח מחנק בגרון
כאילו ענדו לך קולר
וכל פרק זמן מהדקים אותו
יותר ויותר לצוואר

פתאום משתנה
המוזיקה ברדיו
שירים נוגים
שירים נוגעים
והמחנק מתגבר
טקס ערב יום הזיכרון
צפירה וההמנון
תם הטקס
ואתה מגיע הבייתה
בטלוויזיה משדרים
על איך חיילים נופלים
ואתה זוכר
את השמות כולם
והנסיבות
ואתה כבר לא יכול
לחנוק את הדמעות

ולמחרת
כבר לא תעצור את הדמעות
אתה תבכה חופשי
ואף אחד לא ישאל לך מהי
כי זה יום של בכי
ושל זיכרון
זה יום כזה
שהעצמאות תקועה לנו בגרון