יום שבת, 8 בנובמבר 2014

רציתי לכתוב
באמת שרציתי
והיה לי חזיון,
תמונה שתלוייה על הקיר מולי
ובתמונה באמצע שדה ירוק
עומדת בקתה ושם,
על כסא נדנדה יושבת אשה
היא כבר לא צעירה
אך היא יפה, עדיין יפה
בידה אוחזת ספר
מהספר קוראת שירים
וסיפורים לילד היושב לצידה
אולי נכדה אולי בנה
זה חזיון
כך שלא ממש משנה מי הוא.
הסיפורים והשירים שאותה אשה מקריאה הם דבריי
ואני מנסה להציץ, לקבל טעימה
אך ככל שמנסה להתקרב
האותיות מיטשטשות
ואולי כשאעצום עיניי
אתקרב לספר
ואצליח לקרוא בו
אך רק לרגע,
כי האותיות נעלמות בשנית.
אל תתאמץ
אומרת האשה, כשתשתחרר
זה יבוא
אז השתחררתי
כולי תקווה שכשאתעורר בבוקר,
אזכור מה חיפשתי..

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה