ולפעמים כשאנחנו שוכבים
אני עוצם עיניים
ומדמיין אותנו
לא פה
במקום רחוק
אולי ארמון
או אחוזה של רוזנים
במיטה ענקית
באולם ריק
ונטול רגש
וכך גם המגע
הוא רק מגע
אז אני פוקח עיניים
ורואה אותך מולי
ועולה לי חיוך בלתי נראה
ואת לא תדעי
כי להיות אתך כאן ועכשיו
אין דבר שישווה לזה