יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

ולפעמים כשאנחנו שוכבים
אני עוצם עיניים
ומדמיין אותנו
לא פה
במקום רחוק
אולי ארמון
או אחוזה של רוזנים
במיטה ענקית
באולם ריק
ונטול רגש
וכך גם המגע
הוא רק מגע
אז אני פוקח עיניים
ורואה אותך מולי
ועולה לי חיוך בלתי נראה
ואת לא תדעי
כי להיות אתך כאן ועכשיו
אין דבר שישווה לזה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה