יום שני, 1 בספטמבר 2014

זאת הרגשה של נפילה
דרך מנהרה חשוכה 
אל תוך הלא נודע
אינך יודע היכן תמצא
אינך יודע כמה זמן
תימשך הנפילה
כשמת עליך אדם
שהיה בשבילך סמל
שהיה בשבילך תקופה
ופתאום אתה מבין
כמה אינסופי המוות
כמה זמניים החיים
כמה אנחנו בני חלוף
כמה העולם הזה
הוא מסדרון
חדר המתנה
למה שיבוא אחרי
ומצד אחד נמאס לחכות
אך מצד שני הפחד הזה
שיגיע תורי
והוא יגיע
ובדיוק כשתכנס לי
שיחה חשובה...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה