לא אוהב לוויות
אני נכה רגשית לרגעים
בלוויות אני חושב
על המשפחה שנשארה
על החברים שמתגעגעים
על הדמעות הנובעות
כמו מים חיים מן האדמה
ולאדמה אין שליטה
אם ללדת מתוכה
או להישאר בתולה
תמיד בלוויות אני חושב
איך תהיה שלי
מי יבוא ומה יגיד
והאם יזכרו את מה שרציתי שיזכרו
האם ישאירו את הדברים היפים
שישארו שלנו בלבד
בלי שותפים
ומה כן יגידו?
שהייתי כזה וכזה?
אבל אני עדיין כזה
רק במקום אחר
תמיד בלוויות אני חושב
אני לא רוצה שיבכו עליי
טוב, אולי קצת
אני רוצה שבכל שנה
בתאריך שבו אוֹרי כבה
שיעשו דברים שאהבתי
שיתרכזו כל אוהביי
שיגידו דברים עליי
שידליקו את האש
שלא ישכחו לנפנף
ואז כשכולם כבר מדושנים
כשכולם שבעים
כשכולם הכירו את כולם
אז נרים כוסית לחיים
ואני אשיק אותה אתכם
ויגידו "לחייו"
ולחיי יסמיקו
אולי מיין
אולי ממבוכה
למרות הכל
עדיין
