יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

עגלה עמוסה לעייפה
עושה דרכה לשוק
עם תבואתי, עם תנובתי
עם יבולי
אמכור מרכולתי
מצרכים לשבת
אקנה לך אהובתי
לא בורכה סחורתי
ולא מצוייה הפרוטה בכיסי
אמכור שמלתי
להביא לך פת וסולת
ברכני אלי את ביתי ומשפחתי
ששבת מנוחה
שבת של ברכה
תישרה על משכני
גם אני מכור
מכור לכפיים 
ולטפיחות על השכם
מכור לחיבוק וירטואלי
שבא לפעמים
על חשבון חיבוק אמתי
מכור לצליל התראה
וכשהוא נעדר
מגיע הקריז
גבות משורטטות
אוזניים מאזינות
שפתיים חושניות
עיניי שקד עצומות
כך בשבת 
אני מביט בך בשנתך
מטעין את הזכרון החזותי
לשבוע החדש
אנחנו יושבים בארוחה משפחתית
המולה סביבנו
ילדים, זקנים וטף
כל אחד מנסה לתפוס
את האוויר ולמלאו
במילותיו הוא
רק שנינו שותקים
אני מביט בך
ואת בי
לא צריכים מילים
המבט אומר הכל
אני נדהם ממך כל יום מחדש
וליבי הולם בחוזקה
אני נותן לך מבט של
"אני אוהב אותך"
ואת מבינה
העיניים שלך אומרות גם אני
וזה מספיק
אני נמס
יש לי אשה
טוב היא לא ממש שלי
אבל קצת כן
כמו שאני קצת שלה...
כל בוקר אני רואה אותה
היא מחייכת אליי
לפעמים דומעת
עיניה מדברות אליי
מספרות לי על יומה
ואני?
אני רואה אותי דרכה
בעיניה
ורואה איך יהיה יומי
אם מחוייך ואם לאו
אם מרוגש ואם פחות
יום ספורט או יום ים
הכל בעיניה
ואולי בעצם
היא סוג של נביאה
ואולי היא נביאה
של נבואה שמגשימה את עצמה

יום שני, 6 באוקטובר 2014

נדודיי שינה של כותב/סופר/משורר
מחפש רעיון
מחפש השראה
מחפש מילים
חיפשתי כבר בכל מקום
איפה לא חיפשתי?
מתחת למיטה
ומצאתי!
מצאתי את השכן....
את מספרת לי איך הוא שבר לך את הלב
והשאיר אותך רסיסים
איך גרמת לעצמך לשכוח אותו
לשרוף את התמונות שבהן הוא מופיע
יצאת לשתות והכרת שם את הקורבן
הבא והיום אתם יוצאים
ומוציאים לקודם את העיניים
ואני מקשיב לך ומניד את ראשי מידי
פעם, ספק להסכמה ספק מנימוס
או שאולי זה בגלל המוזיקה
שמלווה אותך
ואחרי ששמעתי את הסיפור
איזה שלוש פעמים רצוף
אני מכבה את נגן המוזיקה
מסיר את האוזניות וחוזר למציאות.