Follow by Email

יום ראשון, 5 ביולי 2015

הים עושה לי עצוב
אמרתי לאשה היפה שפגשתי שם
על הספסל שעל המזח
אני בא לים
רק כדי להתמודד עם הפחדים שלי
ולבכות
המעמקים האין סופיים
החיים האכזריים שבמצולות
האופק הבלתי נגמר
גלים שמתים ונסחפים לחוף
אני מביט בים ונצבט לי הלב
כמה חיים הוא לקח
בחלומות שלי אני צולל
מגיע לקרקעית
והאוויר נגמר לי
ואני מנסה לעלות מעל פני הים
להחזיק את הראש מעל המים
אבל לא מצליח
אני עולה ועולה
והעומק לא נגמר
קרניי השמש נשברות על המים
האור לא מגיע אליי
ואני מבין שאני מת
אז אני מתעורר
ומת לעוד יום אחד...
רוצה תפוח?
שאלה האישה היפה על הספסל...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה