זה יום ההולדת שלה
והוא ממש לא שמח
יום הולדת ארבעים
וכל מה שהיא רוצה
זה למות, אבל לא לבד
היא רוצה לקחת אותו איתה
השעה חצי שעה לפני חצות
חצי שעה אחרונה של יום הולדת
והוא נוחר פה לידה
עם כל נחירה
היא מתעצבנת יותר
מאגרפת את היד על השמיכה
לא נותנת לדם לזרום ליד
ונהיה לה סימן לבן
מתחת לטבעת הנישואין
היא רוצה להוריד אותה
אבל אחרי עשרים שנות נישואין
היא כבר לא יורדת (גם הטבעת)

דקות אחרונות של יומולדת
וכבר לא יקרה פה נס
אף אחד כבר לא יקפוץ עם עוגה
ולא יפתיע אותה
אף אחד לא זוכר שזה יום ההולדת שלה.

ואז השעון מצלצל שתיים עשרה פעמים, 

רומז ברמז לא רמז
שעוד יום עבר
שהכל עבר
ואולי לא...

"אמא, אמא" מעיר אותה זאטוט
"יום הולדת שמח" הוא אומר.
"יום הולדת שמח מותק"
אומר ה"נוחר" ומביא לה ארוחת בוקר
על טס למיטה...
"גם ביומולדת שלך את נותנת לשעון
לצרוח את נשמתו..."
הוא אומר ונושק לה על מצחה.