זה יום שישי ואנחנו מתארגנים להכניס שבת,
פלטה חשמלית, דוד למים חמים ושעון שבת לתאורה,
את הבישולים סיימנו ועכשיו נשאר לנו רק לדאוג למקלחות הילדים ואפשר 
סוף סוף לנוח מהשבוע הזה.
אנחנו עובדים בתיאום מושלם בארגון הבית והמשפחה עם קצת רומנטיקה על הדרך.
שומעים מוזיקה ברדיו, כרגיל גלגלצ, אני אוהב את הרנדומליות מצד אחד
 ומצד שני יש מחזור מסוים של שירים כך שאם תחשוב על שיר 
יש סיכוי טוב שתשמע אותו בשעה הקרובה.
וכך יוצא שאנחנו מזמזמים ביחד את השירים,
מידי פעם מגניבים מבט בעיניים כאילו כדי להקדיש שורה ספציפית אחד לשנייה.
בחדשות אומרים עכשיו על חשש מחטיפה של שלושה נערים,
 זה מרגיש כמו פלאייר שחודר דרך בית החזה ונושך את הלב,
 אני חושב עכשיו על שלוש אמהות שממתינות במטבח
 עם מטעמים לשבת שהטעם שלהם טפל עכשיו,
הן עוד לא יודעות אבל הוא יהיה טפל לעולם, 
לקחו להן את טעם החיים, לפחות את חלקו.
אני חושב עכשיו על שלושה ילדים שאני לא מכיר,
הם הילדים שלי עכשיו, כל הילדים המתים הם הילדים שלי,
 אני בוכה עליהם ביום וחולם עליהם בלילה,
 כשאני מכסה את הילדים הפרטיים שלי אני נושא תפילה
 לאלוהי הילדים המתים שיפסיק לקחת אותם כה רכים,
שיחכה שיהיו ילדים זקנים, שייתן להם ליהנות עוד מהיופי שבעולם הזה,
 לעשות שטויות של ילדים, להתגייס, להשתחרר, להתאהב ולהתחתן וללדת ילדים.
ואז להיות הורים ולדאוג לילדים ולחוות לילות לבנים מדאגה לילדים פרטיים
 ובתפילות לאלוהיי הילדים המתים.