יושב על ספסל ציבורי
וצופה בחיי חולפים לנגד עיניי
כמו בסרט אוטוביוגרפי

התינוק בעגלה שמיילל מרעב
או איזו שטות תינוקית אחרת

ילד שמתגלש במגלשה
ומנגב נזלת בשרוול

הנער שרוכב על אופניים
עם תספורת מזעזעת
ומכנס של למות

אני שעכשיו על הספסל
מביט בעצמי שמביט בעצמי ...

והזקן שיושב לידי
שמחזיק את החזה ומתפתל
אני לא רוצה לסיים כמוהו
בודד וערירי
בלי אף אחד שיעזור
כשהלב שלו מותקף
אז קמתי והלכתי...