יום שבת, 24 במאי 2014

אבל אני אוהב אותה, למרות הכל!

יש בה משהו ישיר כזה, אומרת הכל בפנים.

גם את מה שלא נוח לשמוע...

בדייט הראשון כבר היא העירה לי שאני אוכל לא נקי, 

שאני שותה מרק בקול וזה מחרפן אותה וכמה ילדים יהיו לנו ואיך יקראו להם,

ת'כלס היא צדקה, אולי בגלל שהיא התעקשה על זה...

באמצע הדייט כשהמסעדה התחילה להתרוקן הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים, 

ככה חשבתי לפחות...

"אתה חייב לעשות משהו עם האף" אמרה כאילו אנחנו מכירים שנים...

ידעתי שאין לי אף מושלם אבל אף פעם לא העירו לי עליו.

תוך דקות היא תדאג גם לזה.

בדיוק כשהמלצר הביא לנו שתיה, (לה בירה ולי מיץ גזר) 

עבר מאחוריו בחור שבטעות נגע במגש ושפך עלי את תכולת המגש...

כמו בסרטים המצוירים נשמע דינג דינג דינג!

וכמו שור זועם יצא לה עשן מהאוזניים...

תוך שנייה הבחור היה על הרצפה כשהיא מעליו מפליאה בו את אגרופיה.

היא אפילו לא הבחינה שבדרך היא העיפה לי את האף, 

היא יצאה די מרוצה מהעניין, אחרי השיקום היה לי אף שמייקל ג'קסון יכול רק לחלום עליו.

לא היה לה נעים בשלב הזה לעזוב אותי,

למרות שאני חושב שאם הייתה לה הזדמנות היא לא הייתה מתקשרת שוב.

סך הכל אנחנו די הפכים, 

היא תמיד אומרת שאני המין היפה בבית, "תהיה יפה ותשתוק"

יש לה מזל שאני אוהב אותה, אחרת הייתי עונה לה...

בחתונה שלנו היא התעקשה לשבור כוס, תכל'ס לא הייתה לי בעיה עם זה,

אבל זה היה ממש לא נעים לפנות את הרב אחרי שהיא שברה לו את הכוס על הראש...

יש לה גם צד חמוד, איך שהיא מתפנקת עלי כשאנחנו רואים csi בערוץ 1

וכשהיא קמה בבוקר יש לה קול חמוד כזה, כמו של רפי גינת....

מכל הדברים הכי אני אוהב זה את הפתגמים שהיא ממציאה,

לוקחת שניים ועושה מהם אחד...

לפעמים כל המשפט הוא שלה, האמת שזה ממש מתוק.

למשל כשהיא רוצה להגיד על מישהו שהחיצוניות שלו אינה מעידה על פנימיותו 

היא אומרת "מי שמפליץ פרפרים אל תתפלא אם הוא מלא ברימות"...

כשהאוטובוס מגיע בזמן היא אומרת "אתה רואה? אפילו חמור צולע מגיע לאחת התחנות בזמן"

זה הסגנון...

היינו משפחה למופת, כל בוקר הייתי מכין לילדים סנדביצ'ים

וארוחת בוקר מפנקת בשבילנו, אחר כך נותן לה נשיקה ולוקח את הילדים לגן.

בסוף היום אוסף את הילדים ולוקח אותם לגינה עם חטיפים ופירות.

ובערב אכלנו ארוחת ערב משפחתית.

בשבתות אחרי כביסות וניקיון של הבית הייתי מעיר אותה

והיינו הולכים לנמל או יורדים לים,

 יושבים על כוס קפה ומסתכלים ומתמוגגים איך שהילדים משחקים.

היה לנו טוב!

יום אחד באחת השיחות הבודדות שניהלנו היא אמרה לי  "אתה צריך להיות יותר אסרטיבי"...

"מה זאת אומרת?" שאלתי.

"לעמוד יותר על שלך, פחות לוותר על עצמך" היא ענתה

"אבל זה עושה לך טוב ואם טוב לך אז טוב גם לי"...

בזה נגמר הסיפור עד ל"ג בעומר השנה, 

שבמקרה  גם התקיים באותו ערב גמר היורוליג .

לא באמת הפריע לי שאני הלכתי עם הילדים למדורות

ושהיא נשארה בבית עם חברים לצפות במשחק.

רק כשחזרתי הביתה אחרי שהכול נגמר מצאתי אותה שפוכה על הספה.

הסלון היה הפוך, בקבוקי בירה ריקים ופיצוחים מפוזרים על הרצפה,

כנראה שהערתי אותה כשנכנסתי, היא קמה מהספה, 

מהגיהוקים שלה ניתן היה להסיק שהיא שיכורה קלות או שיכורה כלוט,

אחרי שהקיאה על הרצפה הבנתי האופציה השנייה היא הנכונה...

"אני במיטה" אמרה והלכה לחדר...

"זהו, נשבר לי" צעקתי לעברה, באסרטביות מהוססת...

 "אני לא עובד אצלך",  אמרתי קצת פחות בקול...

היא נעצרה פתאום, כאילו קפאה במקומה עם רגל אחת באוויר באמצע הצעד...

התקרבה אלי וכשהייתה במרחק שיכולתי לראות את עצמי בתוך האישון שלה

היא אמרה בקור רוח מקפיא דם "אולי אתה תרנגול, אבל בבית הזה אני מחזיקה בביצים"...

הרגשתי שאני נחנק, שעולות לי הדמעות מהגרון.

לפני שאני פורץ בבכי רצתי לחדר, לקחתי את הילדים ונסעתי אל אמא שלי.

גם אם היא תתחנן אני לא חוזר!

רק שלא תבוא לפה ותיתן לי את הפרצוף ליברמן שלה, זה ממיס אותי בכל פעם.

הרי אני אוהב אותה למרות הכל!  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה